אפריקה
לאחר השירות הצבאי עפרי בחר לצאת לטיול הגדול באפריקה. כיאה לעפרי הטיול שילב 3 חודשים של התנדבות תחת ארגון בשם פרויקט תן בגאנה.
לאחר ההתנדבות המשיך עפרי לטייל באפריקה. במהלך השהות שלו כתב פוסטים בפייסבוק- "יומן מסע" בהם סיפר ושיתף על חוויותיו האישיות, תוכן כללי מרתק על מקומות בהם ביקר ונתן לנו הזדמנות לחוות ולהיות יחד איתו דרך עיניו הסקרניות.
26 פברואר, 2023
שלום לחברים, משפחה ומי שעוקב ✌🏻
אתקצר למי שבעניינים ולמי שלא, לפני כמעט חודשיים ארזתי תיק ונסעתי לטייל באפריקה לזמן לא מוגדר.
הטיול שלי התחיל בהתנדבות דרך "פרוייקט טן" במדינת גאנה שנמצאת במערב אפריקה.
פרק זמן של שלושה חודשים בהם גרים בבית משותף (11 חבר'ה ישראלים אחרי צבא + אנשי צוות).
מהות ההתנדבות היא עשייה חינוכית בבתי ספר יסודי ובנוסף גם פעילויות ופרוייקטים שונים אחרי שעות בית הספר (צהרון, קבוצת כדורגל ועוד).
לא אלאה אתכם בפרטים ותוכן שיווקי, מוזמנים לחפש את project ten בגוגל…😉
כשסיפרתי לחברים ומשפחה שאני נוסע להתנדב ולטייל באפריקה זה הציף תגובות שונות מאנשים שונים:
דוד קרוב שעבד פעם באתיופיה מקנא ומתגעגע ליבשת, חבר מהצבא לא מבין מה יש לעשות שם כל-כך וסבא וסבתא טיילו בנופים מדהימים אבל חזרו בתחושות מעורבות וקצת מועקה בלב.
אבל מה ששמעתי הכי הרבה זה:
"לא מסוכן שם עכשיו?"
"יש מה לראות?"
"למה דווקא לאפריקה?"
אז כן בחלק מהמקומות מסוכן, כמו שבכל מקום אחר יש אזורים מסוכנים וכאלה שפחות.
וברור שיש כאן מה לראות, כמו שבכל מקום אחר יש מה לראות.
ונסעתי דווקא לאפריקה כי הסקרנות מושכת אותי לכאן.
סקרנות ללא ידוע ולמקומות חדשים.
סקרנות לראות, לשמוע, לטעום, ולהריח דברים שונים מהמקום שבו גדלתי עד היום.
סקרנות לבחון דעות קדומות ומיתוסים של העולם על אפריקה ולבחון דעות קדומות שלי על עצמי.
סקרנות תמיד נובעת מתוך חוסר ידיעה ואני בטוח שאני לא היחיד שלא מכיר דבר וחצי דבר על אפריקה.
אז למזלי אני כאן ולמזלכם עברנו גלובליזציה ואני יכול לשתף איתכם דברים חדשים שאני לומד. היסטוריה, חוויות, תמונות או סתם עובדות מעניינות ולנסות להנגיש קצת יותר את היבשת הלא ברורה הזאת שהיא הרבה מעבר לאבולה, עבדות, אריות ורעב.
מוזמנים לעקוב, יהיה מעניין!
2 מרץ, 2023
"דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי נושא, מקום או אדם כלשהו, עוד בטרם התקיימה עמו אינטראקציה".
כשאנחנו ניגשים למקום חדש או חוויה חדשה אנחנו אף פעם לא מגיעים בראש נקי לחלוטין, יש לנו בראש תמונה מסויימת לאיך הדברים אמורים להיראות או מה הולך לקרות.
זה טבעי לגמרי כי קשה לנו להתנהל בחוסר ידיעה מוחלטת אז אנחנו בונים משהו להיאחז בו כשהדברים לא מוכרים.
התמונה שיש לנו בראש לפני חוויה חדשה נוצרת מחלקים שונים שאנחנו מחברים יחד. אם זה מחוויות שאנשים אחרים סיפרו, סרטים שראינו, חדשות וכתבות שקראנו בנושא ועוד כל מיני סיבות.
איך שהמון אנשים בעולם, ואני ביניהם, תופסים ורואים את יבשת אפריקה זאת דוגמא מעולה למה שפירטתי למעלה.
ואיך התפיסה הרווחת הזאת נוצרה? בעיניי זה כי מוצג לנו רק צד אחד של המטבע, הצד השלילי.
נערים עם רובים, וירוס קטלני ללא חיסון, מלחמת אזרחים כזו או אחרת ומרדף מתמיד אחרי משאבי טבע נשמע מוכר?
לא רק לכם, חלק גדול מהדעות הקדומות שלנו נוצרות מהמדיה שאנחנו צורכים ולרוע מזלנו (זה נכון לא רק לגבי אפריקה) רוב המדיה שאנחנו סופגים היא שלילית. למה? כי זה יותר מושך אותנו, כי אלימות מוכרת יותר מרומנטיקה.
אולי נפתח את זה בפעם אחרת אבל תנסו לחשוב מתי שמעתם לאחרונה בחדשות משהו חיובי?
בקשר לאפריקה זה עוד יותר אבסורדי כי מי שיוצר את רוב המדיה שהעולם המערבי צורך על אפריקה הוא בכלל לא אפריקאי, ופה שורש הבעיה – הדעה הקדומה שלנו לא מאוזנת.
"until the lions have their own historians, the history of the hunt will always glorify the hunter." Chinua Achebe
מה הדרש? שמי שיש לו את הכוח וההשפעה יציג את הדברים בצורה אחת. ואם לצד אחד אין יכולת להציג את עצמו אז הצד השני תמיד יציג את הדברים בצורה שהוא רוצה.
אני לא אומר שהדעה הקדומה שלנו על אפריקה בנויה משקרים, כמעט כל מה ששמענו וראינו במדיה באמת קורה. יש מלחמות אכזריות, יש מחלות ומחסור בציוד רפואי והרעב קיים בהרבה מדינות.
אבל אנחנו צריכים לזכור שיש צד שני למטבע ויש המון דברים חיוביים שקורים באפריקה.
אז אסכם בקצרה את הנקודה של הפוסט הזה,
לפני חוויה, טיול, או מפגש עם דבר שחדש לכם נסו לחשוב על הדעה שאתם מגיעים איתה לפני האינטראקציה עצמה.
האם היא מבוססת על עובדות? האם היא מאוזנת ונוגעת בשני צדדי המטבע?
בסוף זה לא מאוד מסובך לאזן את הדעה שלנו, זה כן מצריך יותר מחקר או לחפש בנרות אחרי הנרטיב שאנחנו פחות שומעים.
אספתי כמה דוגמאות ליוצרים אפריקאים מעולים שפשוט אין להם את הפרסום והכוח של הוליווד או של סופרים ידועים במערב אז אנחנו לא שומעים עליהם.
-הסרט " The first grader" שצולם בקניה מציג את סיפורו של קימאני נגנגה מרונגה, שהחזיק בשיא העולם כאדם המבוגר ביותר שהתחיל בית ספר יסודי (ספוילר: בגיל 84).
-הסרט "הנער שרתם את הרוח" שביים צ'ואיטל אג'יופור ומספר סיפור אמיתי על ילד שהציל את מלאווי בעזרת יצירתיות והתמדה.
– צ'ינואה אצ'בה היה סופר, משורר ומרצה מניגריה שכתב ספרים מעולים על דברים שונים ביבשת, ממליץ לכם לחפש את "Things falling apart" (תורגם גם לעברית).
– יא ג'סי היא סופרת גאנאית- אמריקאית שכתבה המון על סחר העבדים הטרנס אטלנטי וספרה "home going" בנושא הפך לאחת מהיצירות החשובות בנושא.
אלה רק כמה דוגמאות קטנות כדי לאזן את מה שאנחנו שומעים על אפריקה, במטרה לבוא מוכנים יותר למפגש עם היבשת…
בלי קשר אתם מוזמנים לכתוב לי בפרטי תגובות ומחשבות שיש לכם או סתם לשמוע עוד המלצות לסרטים וספרים 🙂
סופ"ש נעים!
31 מרץ, 2023
סיכום תקופה ושאלות על אתיקה בהתנדבות
אתמול עזבתי את גאנה וטסתי לאתיופיה להתחיל את החלק השני של הטיול, פרק ההתנדבות נגמר ועכשיו הגיע הזמן גם לטייל ולהנות בלי אחריות על הכתפיים.
לפני המשלחת עלו בי המון שאלות לגבי התנדבות במדינה אחרת:
למה בכלל אנחנו עושים את זה? מי ביקש מאיתנו לבוא? האם צריך לעשות את זה?
באיזו דרך? למה לא להתנדב בישראל?
ועוד המון שאלות ששאלתי את עצמי ונשאלתי על ידי הקרובים אליי.
הרגשתי שלא היו לי את התשובות לכל השאלות לפני שנסעתי. המראתי לגאנה עם השאלות האלה פתוחות, עם המון התרגשות וסקרנות מצד אחד אבל מצד שני גם עם ספקות ורגשות מעורבים בנוגע להתנדבות והאתיקה שמאחוריה.
למזלי, אחרי החוויה, אני יכול להגיד שיש לי את התשובות לשאלות האלה והרבה מהן נפתרו לי בזכות העמותה שדרכה בחרתי לצאת למשלחת.
המטרה של הפוסט הזה היא לשתף איתכם חלק מהתשובות שמצאתי ולפרט קצת על העמותה דרכה התנדבתי, על הדרך בה היא מתנהלת ועל העקרונות שמנחים אותנו בעשייה.
בשתי מילים על העמותה- היא נקראת "project ten" ומנוהלת תחת הסוכנות היהודית.
לעמותה יש 7 מרכזים במקומות שונים בעולם.
לאותם מרכזים יוצאות שלוש משלחות בשנה, כל אחת למשך שלושה חודשים. הקבוצה שיוצאת למשלחת מונה לרוב עשרה חבר'ה ישראלים אחרי צבא שגרים ביחד ומנהלים חיים משותפים למשך התקופה.
העשייה עצמה מתרכזת בחינוך לא פורמלי, בהעברת מסרים ובפיתוח ילדים בגילאי 6-14 בעזרת דרכים אלטרנטיביות וכלים שונים. אפרט על זה יותר בהמשך…
נחזור לשאלות, בהתחלה כדי לעשות לעצמי סדר בראש חילקתי את השאלות שהעסיקו אותי לשלוש קבוצות: למה, מי, ואיך.
נתחיל מהקבוצה הראשונה – למה?
• למה בחרתי לעשות את זה?
• למה דווקא בגאנה?
• למה לא בישראל?
אז בכנות, הסיבה העיקרית בגללה יצאתי למשלחת היא לא ההתנדבות. מאוד סקרנה אותי החוויה של לגור שלושה חודשים בארץ שונה, להכיר את התרבות לעומק ולנסות להשתלב בה.
בעיניי שלושה חודשים זה פרק זמן שנותן הזדמנות להוריד את הכובע של התייר, באמת לנסות לראות את הדברים אחרת ולטעום מעט מהחיים והשגרה של האנשים במקום בו אתה נמצא.
ההתנדבות היא הסיבה השנייה בגללה נסעתי, כי אם אני כבר מנסה להשתלב אז למה לא לעשות משהו חיובי ולעזור איפה שאני נמצא? הרי אפשר לנצל את הזמן גם כדי לעבוד, לטייל או סתם להתבטל.
אבל אני מכיר את עצמי בתור מישהו שצריך להיות פעיל ועסוק כדי להרגיש משמעותי, ומה טוב אם זה בעשייה חיובית ותורמת.
למה דווקא בגאנה? האמת כי המשלחת לאתיופיה כבר הייתה מלאה והאבולה חגגה באוגנדה לפני שלושה חודשים. בהתחלה רציתי להתנדב במזרח אפריקה ומכורח הנסיבות התגלגלתי לגאנה אבל לא היה לי כל-כך אכפת כי
אפריקה בכללי מסקרנת אותי מאוד והעזרה שלנו נדרשת בכל המקומות הללו באותה מידה.
למה לא להתנדב בישראל? מה קרה ל"עניי עירך קודמים"?
אז כמו שכתבתי קודם, אם ההתנדבות הייתה העיקר כנראה שלא היה לי אכפת איפה אתנדב אבל אני לא מאמין באלטרואיזם (מתן עזרה למישהו אחר מתוך כוונה טהורה לעזור ובלי שום אינטרס או טובה המופקת מעצם הנתינה).
אז ה"אינטרס" מאחורי ההתנדבות היה החיבור למקומיים וחווית המפגש עם תרבות שונה.
דבר שני, רמת החיים של "עניי עירי" בישראל גבוהה בהרבה מרמת החיים הנמוכה של עניי אפריקה, אז למה לא לנסות להשוות את המאזניים?
וזה מוביל אותי לקבוצת השאלות הבאה – מי?
• מי בכלל אמר שצריך להשוות את המאזניים?
• מי החליט שאנחנו האנשים הנכונים לעשות את זה?
• "מי שׂמך לאישׁ שׂר ושׁופט עלינו"?
אז דבר ראשון, בנוגע למאזניים, זה יותר עניין של דרך חיים ותפיסת עולם. האם כל אחד מאיתנו צריך להתמקד רק בחייו ובהתפתחות העצמית שלו או שאנחנו צריכים גם להסתכל ימינה ושמאלה?
אני מאמין בשילוב של שניהם כי אני חושב שאם יש לי מספיק בחיים כרגע, רמת החיים שלי טובה ואני ממשיך להתפתח וללמוד בצורה עצמאית אז למה שלא אסתכל הצידה ואראה אם מישהו צריך דחיפה קדימה. ואני מתנהל בידיעה שכמו שאני עוזר לאחרים כשהם צריכים, כשאני אצטרך דחיפה יהיה שם מישהו לעשות את זה.
ונכון זה נשמע קצת נאיבי, וזה יכול להישמע מאוד מתנשא אבל אני משתף נטו את מה שאני חושב ואתם לא צריכים להסכים איתי.
מי החליט שאנחנו האנשים הנכונים לתרום ולהתנדב בגאנה? בגדול אף אחד, ובגלל זה העמותה עובדת בתחום שאין בו צורך בידע מקדים או בנסיון בנושא.
העמותה מאמינה שכל אחד עם רצון להתעסק בחינוך בלתי פורמלי יכול לעבור הכשרה מאוד קצרה, לרכוש כלים מסוימים וליישם אותם בפועל ואני מאוד מסכים עם זה. רובנו לא הגענו עם נסיון או רקע בחינוך ובמהלך המשלחת למדנו המון שיטות וטיפים שעזרו לנו בעשייה, זה היופי בדרך של העמותה, כל אחד שרוצה יכול לקחת חלק.
הקבוצה האחרונה היא של שאלות ה- איך.
• איך עושים את זה בצורה נכונה?
• איך מעודדים המשכיות?
• איך לא פוגעים רגשית בילדים כשצריך לעזוב?
העמותה מתעסקת המון בשאלות האלה והיו לנו לא מעט שיחות גם בימי הכנה וגם במהלך המשלחת שעסקו בנושא הזה, הפתיע אותי לטובה לראות עד כמה השאלות האלה מעסיקות את הסגל ואת ראשי התוכנית שבונים את צורת ההתנדבות.
דבר ראשון בדרך לעשות את זה נכון זה לפתח משהו שמסוגל להתקיים גם בלעדינו, במילים אחרות – קיימות (Sustainability).
לבנות באר או לשפץ בית ספר זה מעשה טוב אבל הוא זמני ואחרי תקופה מסויימת יהיה צורך בידע שלך כדי לבצע אותו שוב.
חינוך בלתי פורמלי זה שונה כי כמו שכתבתי קודם, כולם יכולים לתת את זה בעזרת מסגרת וכלים נכונים, אין צורך בידע של אנשים ספציפיים אז זה דבר שיכול להתקיים כל הזמן ע"י כולם.
דוגמא מהפרוייקט: במהלך המשלחת יש שלושה מתנדבים שמעבירים סדנאות למורים בבתי הספר, בסדנאות אנחנו מסבירים למורים על המסגרת והכלים הדרושים בחינוך בלתי פורמלי ואיך הם יכולים ליישם את זה בכיתה עם התלמידים שלהם.
במהלך הסדנא אנחנו מדברים איתם המון על העברת מסרים דרך משחקי חברה ויוצרים יחד איתם משחק זיכרון לימודי שיוכלו להשתמש בו אחר כך בשיעורים שלהם. המטרה היא לא שהם יצאו עם משחק אלא שהם יבינו שהם יכולים להעביר מסרים גם בדרכים אחרות שיכולות להתאים יותר לילדים. זאת דוגמא אחת למשל להתעסקות של המשלחת בקיימות.
גם עניין התלות וההיקשרות של הילדים היה מאוד בדיבור ובצדק. בסוף אנחנו עובדים עם ילדים, עושים איתם כיף ונקשרים אחד לשני אז זה בטוח קשה בשבילם כשהמתנדבים מתחלפים כל שלושה חודשים.
בעמותה מנסים לרכך את זה כמה שאפשר כבר מההתחלה על ידי הצבת גבולות ברורים למתנדבים מה עושים ומה לא עושים:
לא נותנים יחס מועדף לאחד הילדים, לא נותנים מתנות/אוכל/כסף, לא הולכים לבתים של הילדים אחרי שעות הפעילות, לא מחבקים את הילדים ובסוף המשלחת גם לא עושים מהם פרידה אחרונה וסוחטת דמעות.
מה כן עושים? מתייחסים אליהם בצורה שוויונית, נותנים להם עידוד ומחמאות במקום מגע פיזי,
והכי חשוב- מזכירים להם כל הזמן שאנחנו פה לזמן מוגבל אבל שאחרינו יגיעו מתנדבים נוספים להיות איתם, בהתחלה גם לי זה נשמע מאוד קשוח אבל יש המון הגיון ומחשבה מאחורי המסגרת הברורה הזו.
אז לסיכום, זה אמנם לא פוסט שיווקי אבל אני חייב לפרגן לפרוייקט תן על שלושת החודשים האחרונים.
כמו שפירטתי בכל הפוסט הזה, התנדבות ותרומה במדינת עולם שלישי היא דבר מורכב אתית ומוסרית ואני חושב שהעמותה מצליחה לתמרן ולעשות את זה בצורה הכי נכונה שאפשר.
בסוף המשלחת שאלו אותנו אם נמליץ על הפרוייקט לחברים ולאנשים אחרים ואני חד משמעית ממליץ אבל זה לא מתאים לכל אחד.
אז אם מעניינת אתכם חוויה מאתגרת שתדרוש מכם הרבה מחשבה ואנרגיה אבל תביא גם הרבה סיפוק, זה בשבילכם.
אם מעניין אתכם לגור שלושה חודשים בארץ אחרת ולפגוש תרבות שונה, זה בשבילכם.
אם אתם רוצים לחוות חיי קבוצה ושיתופיות, לטייל, לעבוד ולהנות ביחד עם עוד צעירים בגילכם, זה גם בשבילכם.
תכתבו לי אם זה באמת מעניין אתכם ואם אתם רוצים לקחת חלק בפרוייקט אחבר אתכם למי שצריך ואשמח לענות על כל שאלה.
חוץ מזה אתם מוזמנים כרגיל לכתוב לי בפרטי תגובות ומחשבות שיש לכם בנושא או סתם לריב איתי אם יש כזה דבר אלטרואיזם או לא…
אז שבת שלום ותודה רבה לפרוייקט תן על החוויה, עכשיו הטיול האמיתי מתחיל 🚶🇪🇹
19 אפריל, 2023
אחרי שלושה חודשים באפריקה אני יכול להגיד שבהמון רגעים אני מרגיש כאילו חזרתי אחורה בזמן.
הרגשה כזאת עולה כשסוס רתום לעגלה עמוסה בירקות עובר מולי ברחוב או כשארוחת הערב מתבשלת על מדורה כי אין תשתית חשמל או גז בכפר.
אבל לפני שבועיים כשנחתתי באתיופיה הופתעתי לגלות שבאמת נסעתי אחורה בזמן!
אני כותב לכם את הפוסט הזה משנת 2015 ובעוד השמש עוד רגע שוקעת השעה כרגע היא 12:00, התבלבלתם? גם אני 
אז בעוד רוב העולם המערבי עובד לפי לוח השנה הגרגוריאני, באתיופיה המצב קצת שונה ומתנהלים כאן לפי לוח השנה האתיופי שנקרא "Bahere Hasab" (בתרגום מאמהרית- "ים הרעיונות")
כדי להבין איך כרגע באתיופיה אני חוגג יומהולדת 15 כדאי להסביר קצת על לוח השנה הגרגוריאני (ה"לועזי" כמו שנקרא בארץ).
לוח השנה הגרגוריאני נקבע ע"י האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582.
לוח זה התבסס על הלוח היוליאני שנקבע על ידי יוליוס קיסר בשנת 45 לספירה הנוצרית.
יועציו של גרגוריוס מצאו כמה פערים בלוח היוליאני שקשורים בחישוב תאריך חג הפסחא ולכן מונתה ועדה של אסטרונומים ותאולוגים כדי לפתור את הבעיה.
הועדה הציעה מערכת חדשה עם שנה מעוברת קצרה יותר והבעיה נפתרה, מיד האפיפיור גרגוריוס שלח הודעה לפיה החליטה הכנסייה הקתולית על מעבר ללוח שנה חדש ובאוקטובר שנת 1582 החל השימוש בלוח השנה המתוקן.
לוח השנה התקבל מיד בארצות הקתוליות (דרום אירופה), בבריטניה הוא התקבל רק בשנת 1752 ובארצות שדבקו בנצרות האורתודוקסית השינוי לא היה כל-כך קל וחלק מהן החליטו לא לקבל את לוח השנה החדש, ביניהן אתיופיה שהזרם הנוצרי העיקרי בה הוא אורתודוקסי.
חשוב לציין שלוח השנה הגרגוריאני התבסס על ספירת הנוצרים, שסופרים את השנים מרגע הולדתו של ישו (השנה בה ישו נולד = שנת 1 בספירה הנוצרית).
נעזוב את האפיפיור הקתולי ונעבור לאתיופיה האורתודוקסית כדי להבין איך נוצר פער של 7 שנים.
האתיופים הנוצרים מאמינים שאדם וחווה חיו 7 שנים מאושרות בגן העדן לפני החטא הקדמון (אכילת פרי עץ הדעת).
בגלל החטא אלוהים החליט לגרש אותם מגן העדן אבל הבטיח להציל אותם 5,500 שנה מרגע הגירוש, הנוצרים רואים את הולדתו של ישו כ"הצלה" עליה דיבר אלוהים.
אז בעוד ספירת הנצרות מתבססת רק על שנת הולדתו של ישו, הספירה האתיופית מחשבת גם את 7 השנים בהם אדם וחווה היו בגן העדן לפני הגירוש ולכן לפי הספירה שלהם הם נמצאים 7 שנים אחרי ספירת הנצרות.
אז את פער השנים פתרנו, מה בעניין החודשים?
ללוח השנה האתיופי יש 13 חודשים לעומת 12 בלוח הגרגוריאני.
חוץ מזה, תהיתם פעם למה בלוח השנה הלועזי יש מספר שונה של ימים בכל חודש? אז התשובה היא פשוטה.
שליטים שונים לאורך ההיסטוריה רצו להפגין את כוחם הרב ולכן החליטו לקרוא לחודש בשנה על שמם ולהוסיף יום לאותו חודש, וכך נוצר מצב שבחודשים יולי ואוגוסט שקרויים על שם הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס יש 31 ימים ולעומתם יש חודשים קצרים יותר שמהם "נלקחו" הימים הללו.
מכיוון שהנצרות השולטת באתיופיה היא אורתודוקסית, אתיופיה כמעט שלא הושפעה מהתרבות הרומית והנצרות הקתולית ולכן לוח השנה שלה הרבה יותר פשוט והגיוני.
הוא מורכב מ13 חודשים, 12 מתוכם זהים באורכם ובעלי שלושים ימים כל אחד ובחודש האחרון יש חמישה ימים (או שישה בשנה מעוברת).
החודש האחרון הקצר נקרא pagume, מילה זו נגזרת מהמילה היוונית epagomene שמשמעותה "ימים נשכחים".
להבדל בחלוקת החודשים יש השפעה גם על תאריכי החגים הנוצריים, שנחגגים באתיופיה בזמנים שונים מאשר בשאר העולם.
התמזל מזלי ויצא לי להיות בליל שבת האחרון בחגיגות הפסחא בעיר לליבלה.
לליבלה נקראת גם "ירושלים השנייה" כי לפני 900 המלך לליבלה בנה בה 12 כנסיות חצובות בסלע אדום ויש בעיר המון חיבורים לארץ ישראל.
בערב הפסחא המוני אנשים מתקבצים בכנסיות השונות ויש תפילות ומזמורים שונים שנגמרים ב3:00 לפנות בוקר.
חוויה יפה מאוד ומעניינת שמתרחשת יותר משבועיים לאחר שנחגג חג הפסחא בשאר העולם הנוצרי, זאת עוד דוגמא לשיטה השונה באתיופיה.
אוקיי תשארו איתי עוד קצת כי לא סיימנו עדיין…
מעבר לפער בשנים ובחודשים יש גם הבדל בשעות!
האתיופים נמצאים שש שעות לפני הזמן שקובעת חלוקת השעות האוניברסלית לאזורי זמן.
אז בשביל תייר כמוני השעה שתיים תהיה שמונה בזמן אתיופיה.
להבדל הזה יש הסבר פרקטי, אתיופיה קרובה מאוד לקו המשווה ולכן אין כמעט שוני בשעות אור יום במהלך השנה, כלומר, לכל הימים יש כמעט אותו אורך של אור יום. אז מכיוון שכל הימים דומים במהלך השנה, האתיופים שאוהבים להיות שונים ומיוחדים החליטו שספירת השעות מתחילה בזריחה (ולא בחצות כמו ספירת השעות האוניברסלית).
אז השעה הראשונה אחרי הזריחה (כלומר 6:00 לפי ההגיון הבריא) תהיה השעה 1:00 באתיופיה וכן הלאה.
נשמע מאוד מבלבל לטייל ככה אבל האמת שכמעט ואין בעיות עם לוח השנה הנפרד והשעות השונות, רוב המקומיים מודעים ללוח השנה הגרגוריאני ולספירת הזמן האוניברסלית אבל מצד שני הם גם מאוד גאים בתרבות ובמסורות שלהם אז קשה להאמין שלוח השנה האתיופי יוחלף לחלוטין. שתי השיטות השונות הללו מתקיימות במקביל זו לזו כמעט בלי בעיות אבל לפעמים יש סיטואציות מצחיקות…
ביום שני בשבוע שעבר חזרנו מטרק של ארבעה ימים ובשלישי בבוקר הלכנו למכבסה לשים את הבגדים המלוכלכים, במכבסה אמרו לנו לחזור בשעה 12:00 לאסוף את הבגדים.
כשחזרנו בצהריים מופתעים מהשירות המהיר שלא אופייני לאפריקה גילינו שהכובסת התכוונה לשעה 12:00 בשעון אתיופיה, כלומר 18:00 בערב לפי השעה הבינלאומית 
אז לסיכום תדעו שלא הכל אבוד.
אם גיליתם קמט חדש, יוצאת לכם איזו אנחה כשאתם מתיישבים או בדיחת קרש שאופיינית לאבות בלבד אתם יכולים להירגע, פשוט תקנו כרטיס טיסה לאתיופיה ותהיו צעירים יותר בשבע שנים
25 מאי, 2023
2 יוני, 2024
בימים הקרובים אסע דרומה ואעצור בכמה מקומות מומלצים לאורך החוף. מצרף לכם תמונות מהאי… שבת שלום!
25 יוני, 2023
6 יולי, 2023
13 יולי, 2023
