פרידה

איך מסכמים?
איך מסכמים ילד? איש צעיר?
איך מסכמים חיים שלמים, אינספור רגעים, אנרגיה עצומה מתפרצת?
איך להסביר כמה רגעי צחוק, כמה שובבות, כמה יצירתיות?
כמה גמישות? כמה מכאובי לב? ושירים? ואהבה?
עפרי שלנו היה עולם שלם וידע בתבונה ליצור לו עולמות עשירים. עשירים בחברים, בהתנסויות, בתעוזה. עשירים באומנות, בריקוד, בשטויות, במשחק, בצחוק…

כשהיה בן 19, בתחילת השירות הצבאי, חלה עפרי בדיכאון. הוא לא הסתיר ולא טשטש ובמשך שנה נלחם באומץ לא לשקוע. הוא טיפל בעצמו במסירות ונעזר בכל מי שהושיט לו יד והיו רבים כאלה. החברים מהצבא, החברים בבית, תכלת, המשפחה הקרובה והמורחבת, הסגל ביחידה ואנשי המקצוע שם- פסיכיאטר , פסיכולוגים, מפקדים. הוא קיבל מעטפת שומרת ומגנה שאיפשרה לו להמשיך, לצמוח ולבסוף להשאיר את המשבר מאחוריו ולסיים בהצלחה את השירות הצבאי.

מאז אותה שנה קשה לא חזר הדיכאון ועפרי התנהל בעולם לצד המחלה. באיטיות ובהדרגה הוריד את הטיפול התרופתי ושלושה שבועות לפני מותו אף הפסיק אותו כליל.

שלוש השנים מאז היו טובות, בריאות ועשירות. עפרי לא נח לרגע ועף על החיים בטורבו. הוא טייל בארץ ובחו"ל, התנדב, צייר, יצר, בנה, גינן, אהב, רץ, רקד, שתה, חלם ותכנן עתיד.

בסוף השבוע האחרון לפני שנפטר הרגיש סימנים שהדיכאון חזר. משהו מתחושת חוסר הריכוז, הרגישות הגדולה לרעשים, לאורות ולכאבי העולם הציף אותו. הוא הבין כנראה שמחכה לו התמודדות נוספת.

ביום ראשון, 31.12.23 נפטר עפרי מאובדנות.
אנחנו מאמינים שעל אף שעשה זאת בעצמו- לא היתה זו באמת בחירה.

אז איך מסכמים ילד? איש צעיר?
מסכמים בהודיה ובהכרת תודה עמוקה על אינספור רגעים וחוויות שילוו אותנו תמיד. על היופי, האמנות היצירה וטביעת האצבע הייחודית של עפרי שספוגה בכל פינה בבית, בגינה ובחדרי ליבנו.

אוהבים לעד.